רטרוגנטיה, הידועה גם בשם לסת תחתונה נסוגה, היא מצב שבו הלסת התחתונה ממוקמת רחוק יותר לאחור מהלסת העליונה. מאמר זה מגדיר רטרוגנטיה ומתאר את שכיחותה, הסימנים והתסמינים, הגורמים, האבחון, הטיפולים והמניעה. המצב עלול להיות תורשתי או להיגרם כתוצאה מגורמים סביבתיים והרגלים. הוא גורם למום בפנים ולבעיות תפקודיות בנשימה, אכילה ודיבור. האבחון כרוך בבדיקה קלינית ובדיקות הדמיה. הטיפולים כוללים מכשירים אורתודנטיים, ניתוח להזזת הלסת קדימה וטיפולים תומכים. המניעה מתמקדת בהרגלים ובשינוי צמיחה בילדות. המאמר מספק סקירה כללית של מצב זה המשפיע על התפתחות הלסת ועל הטיפול בו באמצעות גישה רב-תחומית.
מהי לסת תחתונה נסוגה?
רטרוגנטיה או לסת תחתונה נסוגה, היא מצב שבו המנדיבולה או הלסת התחתונה ממוקמת רחוק יותר לאחור ביחס למקסילה (הלסת העליונה). זה נותן את המראה של סנטר נסוג ונשיכה הפוכה. רטרוגנטיה משפיעה על 1-5% מהאוכלוסייה והיא שכיחה יותר אצל נשים. אם לא מטפלים בה, היא עלולה לגרום לבעיות במראה, באכילה, בדיבור ובנשימה. מאמר זה יספק סקירה כללית של רטרוגנטיה, הסימנים והתסמינים שלה, הגורמים, האבחון, הטיפולים והמניעה.
ניתן להבחין במיקום הלסת החריג מגיל הרך. זה יכול להיות מצב מבודד או חלק מתסמונת מולדת. רטרוגנטיה נובעת מפיגור התפתחותי של הלסת התחתונה שאינה צומחת קדימה במידה מספקת. מצב זה מאפשר למקסילה (לסת עליונה) לבלוט קדימה וליצור מלאוקלוזיה מסוג II או דפוס שלד מסוג II. מראה הסנטר הנסוג גדל עם הגיל עקב הצמיחה הרגילה של מבני הפנים המקיפים. יש להעריך ולנהל רטרוגנטיה על ידי צוות רב תחומי של אורתודנטים, מנתחים פה ולסת, קלינאי תקשורת וגנטיקאים. טיפול מוקדם יכול לעזור לעורר צמיחה תקינה של הלסת ולמנוע החמרה מתקדמת.
סימנים וסימפטומים של לסת תחתונה נסוגה
הסימן הבולט ביותר של לסת תחתונה נסוגה הוא מראה סנטר נסוג או חלש ונשיכת יתר מוגזמת. תסמינים אחרים כוללים קושי בלעיסה או נשיכה של מזון, בעיות דיבור, יישור שיניים מוגבל ובעיות נשימה. דום נשימה בשינה עלול להתרחש כאשר הלשון נופלת לאחור ומונעת זרימת אוויר. זיהומי אוזניים שכיחים יותר מכיוון שחצוצרות אוסטכיוס שבאוזן אינן מתנקזות כראוי. לתינוקות עלולה להיות בעיה בהנקה או האכלה עקב לסת נסוגה. הדיבור עלול להיות מושפע מכיוון שקשה להשיג מיקומי שפתיים ולשון תקינים עם מנשך לקוי. מתבגרים עשויים לחוות בעיות פסיכו-סוציאליות והערכה עצמית נמוכה הנובעות ממראה פניהם. האבחון מתעכב לעיתים קרובות עד סוף הילדות כאשר הסימפטומים מעוררים הערכה והצמיחה הלקויה של הלסת הופכת ברורה.
גורמים
רטרוגנטיה מתרחשת לעתים קרובות עקב גורמים גנטיים או תורשתיים. גורמים סביבתיים והרגלים עלולים אף הם לתרום להתפתחות לקויה של הלסת. הם כוללים מציצת אגודל או שימוש במוצץ מעבר לגיל 3-4 שנים, נשימה דרך הפה עקב חסימה באף, היפרטרופיה של שקדים/אדנואידים, אלרגיות או חך שסוע. סיבות אחרות הן הפרעות אנדוקריניות, תת-תזונה, היפוטוניה שרירית והפרעות ברקמת החיבור כמו תסמונת מרפן.
אבחון לסת תחתונה נסוגה
אבחון רטרוגנטיה מתחיל בבדיקה קלינית הכוללת הערכת תווי הפנים, נשיכה ויישור הלסת. בדיקות הדמיה כגון רנטגן, סריקת CT או MRI בודקות את מיקום הלסת והמבנה שלה. ניתוח צפלומטרי עוזר לקבוע את יחסי השלד. ייתכן שיילקחו מידות של השיניים כדי לבנות מודלים להערכה. בדיקות גנטיות יכולות לאבחן תסמונות נלוות. חומרת הבעיה מוערכת על ידי מדידת חפיפה של הלסת התחתונה והעליונה וזוויות הפרופיל.
טיפולים לאיזון הלסת
ניתן לעקוב אחר מקרים קלים של לס תחתונה נסוגה או לטפל בהם באמצעות מכשירי אורתודונטיה כגון כובע גולגולת למשיכה לאחור או מכשירי קידום מנדיבולריים. הם מעודדים צמיחת לסת בכיוון הנכון. כובע הגולגולת משתמש ברצועה חיצונית המחוברת לשיניים האחוריות כדי לספק משיכה לאחור של הלסת העליונה, בעוד שמכשיר תחתון דוחף את הלסת התחתונה קדימה. מכשירי קידום מנדיבולריים הם מכשירים אוראליים מותאמים אישית שנכנסים מעל השיניים בשתי הלסתות ומחזיקים את הלסת התחתונה במצב בולט. זה מגרה צמיחה במפרק הלסת.
במקרה של רטרוגנטיה בינונית עד קשה, נדרש ניתוח אורתוגנטי כדי להתקדם את הלסת התחתונה ליישור תקין עם הלסת העליונה. זה יכול לכלול הליכים אוסטאוטומיים מנדיבולריים כגון אוסטאוטומיה סגיטלית דו-צדדית (BSSO). כאן חותכים את עצם הלסת משני צידי הטוחנות, מה שמאפשר להזיז את החלק הקדמי קדימה. הניתוח מתבצע בדרך כלל לאחר השלמת הצמיחה בסוף גיל ההתבגרות. הוא משולב לעתים קרובות עם טיפול אורתודונטי טרום ניתוחי ואחרי ניתוחי באמצעות סמכים.
טיפולים תומכים כוללים טיפול בדיבור, חינוך מיוחד, תמיכה תזונתית, טיפול בבעיות בדרכי הנשימה כמו דום נשימה בשינה וניהול מצבים רפואיים נלווים. עבור תינוקות, התערבויות כגון לוחות חיך, התאמות האכלה ו-CPAP עשויות לעזור לנהל קשיי נשימה/אכילה.
מניעה
אסטרטגיות מניעה לרטרוגנטיה מתמקדות בהרגלים ובשינוי צמיחה בגיל הרך. מציצת אגודל/מוצץ צריכה להיות מוגבלת לגיל 3-4. יש לטפל באלרגיות, חסימת אף ובעיות בדרכי הנשימה כדי לעודד התפתחות תקינה של שרירי הפה והלסת. יש לתקן כל חוסר תזונתי. טיפול אורתודונטי יכול להנחות את צמיחת הלסת אצל ילדים צעירים במידת הצורך. ייעוץ גנטי עשוי להישקל עבור מצבים תורשתיים. ניטור נכון והתערבות מוקדמת מספקים את ההזדמנות הטובה ביותר להשגת התפתחות לסת תקינה.
